שמעוני פותח את האינטרנט
והופה!
מה הוא רואה?
חדשות רעות…
מה אומרים לו המומחים של מורגן סטנלי, בית השקעות מהצמרת של וול סטריט ?
אומרים לו, שמעוני, תיזהר…
פברואר פגע בך קשה? חכה. זה עוד כלום! לעומת מה שמגיע…
פברואר היה רק "המתאבן"… חכה ל"מנה העיקרית".
זו שפה שמזכירה לנו דיבור שמאיים על ילד בסגנון של "חכה, חכה, שאבא יחזור מהעבודה…"
וככה, בלי לשים לב אפילו…
שמעוני מרגיש ומגיב כמו ילד קטן שגדולים ממנו מאיימים עליו.
אם זה רק המתאבן, חושב שמעוני בהגיון
אז אולי עדיף לי למכור הכל. לא?
בוא נישן על זה… קצת…
( שמעוני מרגיש שהכי עדיף זה לדחות החלטה. בעיקר החלטה לא נעימה …)
ואז כעבור כמה ימים של "לישון על זה"…
שמעוני קופץ מהכיסא!
כי הוא רואה את זה…
איזה יופי!
מה כותב כאן הפרשן-הבכיר-מאוד-מאתר-נחשב-מאוד ?
הוא אומר, תקשיב שמעוני – יש 3 סיבות טובות שהשוק ימשיך לעלות…
סיבה 1 – רווחי החברות בוול סטריט מרהיבים, נפלאים
סיבה 2 – שערי הריבית נמוכים (טוב, את זה שמעוני כבר מכיר…)
סיבה 3 – הצמיחה של הרווחים ושל הכלכלה חזקה
וואוו אומר שמעוני לעצמו. לזה חיכיתי! זה בדיוק מה שרציתי לשמוע.
אבל רגע…
מה עם הבחור ההוא ממורגן-מה-שמו? ההוא עם המתאבן?…
זה כבר לא בתוקף?…
או שכן?
למכור הכל?
או לקנות כמו משוגע?
או לא לעשות כלום?
מה?…
שמעוני מרגיש כמו…
כמו סטייק שהופכים מצד לצד על המנגל!
וזה לא מרגיש נעים.
וחוץ מזה יש עוד אולי מיליון-זיליון כתבות ופרשנויות וגורואים
שהופכים את הסטייק הזה עוד ועוד. פעם אחר פעם.
והבן אדם לא יודע כבר מה לחשוב…
וזה לב הבעיה! הבעיה ששמעוני יצר לעצמו – בעצמו.
כי הוא לא אמור לחשוב "בעזרת" כתבות ופרשנויות וגורואים.
הוא אמור לפחוד . ולהגיב בהתאם.
אם שמעוני רוצה לחשוב בעצמו, הוא יכול. החל מרגע זה.
והוא יכול להסתמך על הגורם היחידי ש –
1 – יש לו את מלוא האינפורמציה
2 – כמעט אין לו דיס-אינפורמציה
3 – אין לו אגו, ולא כוונה לדפוק את שמעוני
(ולמעשה – אין לו שום כוונה כלפי שמעוני, לא רעה ולא טובה).
לגורם הזה קוראים – השוק.
השוק חכם יותר מכולנו. יותר מכולם.
יותר מראשי מדינות ושרי אוצר מנופחים מחשיבות עצמית.
צריך לדעת איזו אינפורמציה לקחת ממנו כדי שיהיה לך מצפן אמיתי .
כמו שכתב לי תלמידי גיא:
ולשוק אין בעיה לתת לך את האינפורמציה הזו.
כי השוק לא רק הכי חכם. אלא הוא הכי נייטרלי .
הוא לא מכיר אותך. ולא אותי. ולא אכפת לו מה נעשה עם הנתונים שהוא מציג לנו.
זו רק האחריות שלנו למנף את הנתונים שנותן לנו השוק בחינם, ולהתעלם מכל היתר.
זה נכון גם לניהול אחראי של ההשקעות שלנו (הבסיס להון עצמי גדול בהרבה)
וגם לניהול כספי הפנסיה שלנו (הבסיס למה שישמש אותנו לאחר הפרישה מהעבודה).
האחריות שלנו היא לבחור בין – להחזיק מצפן ביד, או להיות כמו סטייק על המנגל.
הצלחות תמיד
איתן
נ.ב.
משקיע ערך?
לזכותו ייאמר, הוא מתעלם לחלוטין ממחצית מה"פרשנויות".
וזה טוב.
הבעיה היא, שהוא "נעול" לגמרי על המחצית השניה של "הפרשנויות".
מבחינתו, אין מצב כזה שבו הוא מחזיק 0 מניות, ובטח שלא שורט על מניות
(מתעלם לחלוטין משוק יורד ומכל מה שזה יעשה לו – בוודאות).
סוחר יומי?
לזכותו ייאמר, שלא כל כך אכפת לו מפטפוטי "המומחים".
הוא הרי סוחר במיקרו של המיקרו של המיקרו….
בטריטוריה כל כך זעירה שהיא בוודאי רחוקה מאוד מתחזיות כאלה או אחרות.
הבעיה היא, שמכונות האלגו-טריידינג הופכות אותו מצד לצד
על בסיס יום-יומי!…
איך זה נגמר? את זה שמעוני כבר יודע… "המנגל" הזה השאיר לו כוויות בנשמה.