כולנו יודעים שההבדל בין ווינרים ללוזרים הוא
לקיחת אחריות.
לקיחת אחריות – לא קבלת אחריות. זה אקטיבי ולא פסיבי.
הבן אדם שלא לוקח אחריות מאשים את הסביבה, הוא תמיד בסדר וכך הוא חוסם
כל אפשרות שהוא ילמד מטעותו.
הבן אדם שלוקח אחריות לא מאשים את הסביבה, ולא אף אחד, ואפילו
לא את עצמו – הוא לא מבזבז זמן על אשמה אלא
משקיע אותו בלמידה.
ואנחנו גם יודעים שלקחת אחריות >> ללמוד מטעויות + ללמוד מהצלחות >>
>> להשתפר =
= לנצח במשחק.
אוקיי, כולנו יודעים את זה אבל מה
עומד מאחורי התכונה של לקיחת אחריות שמובילה
לתכונה של ווינריות ונצחון במשחק?