"משקיע מתנדנד"
הוא משקיע שעולה עם שוק עולה –
אבל יורד בחזרה עם שוק יורד…
אז מה הטעם בזה?
כידוע, הרווח הגדול ביותר
נוצר בשוק עולה
אבל הנזק הגדול ביותר
נגרם בשוק יורד
ואז יש לנו את התיאוריה היפה של
השקעות לטווח ארוך…
זה אפילו עובד – בחלק מהזמן
כלומר – אם "הטווח הארוך" הוא לא ארוך מדי
וכולל שוק יורד…
כי בשוק יורד הרבה משקיעים חווים את
"האיפוס הגדול"
וככה הופכים להיות
"משקיע מתנדנד"
וככה דופקים לעצמם את אחד ה-משפיעים הגדולים ביותר:
אפקט הריבית-דריבית.
תחשוב על זה למשל:
איזה סוג של 10 שנים היית מעדיף –
1. שנה אחת שבה אתה מכפיל את תיק ההשקעות, ובשאר השנים נח (לא מפסיד)
או
2. רווח שנתי של 10% בכל אחת מ-10 השנים
עכשיו, אתה לא ילד שתגיד – מה ההבדל? במצטבר זה 100% בכל מקרה…
לא, אתה מבין שזה לא ככה.
אלא –
סוג 1 = 100% תשואה
סוג 2 = 159% תשואה כי יש אפקט ריבית-דריבית
אלא שהפער במציאות הוא הרבה יותר גדול.
כי במציאות, סוג 1, של "זבנג וגמרנו" + "לשמור על הכסף" פשוט לא קיים!
כי "עם האוכל בא התיאבון"
התיאבון – לסיכונים
תמיד עולה אחרי רווחים
ותמיד יורד אחרי הפסדים
ולכן כש"הטווח הארוך" מספיק ארוך…
ומביא אליך שוק יורד,
התיאבון המוגבר לסיכונים מביא איתו את
"האיפוס הגדול"
ומשקיע "זבנג וגמרנו" ("להביא את המכה") הופך
לעוד "משקיע מתנדנד".
כי שנה אחת של מינוס 20% או מינוס 30% דופקת
למשקיע "זבנג וגמרנו" את כל
אפקט הריבית-דריבית.
ושוב הצב האיטי אבל השיטתי מנצח !
מה המסקנה שלך מזה?
הצלחות תמיד!
איתן
