עמלני או למדני – מי מגיע ליעד?

עַמְלַנִי הוא חרוץ מאוד,

לא מפסיק ליזום ולפעול.

רץ ממקום למקום, מעיסוק לעיסוק

עושה הרבה, מדבר מעט, אין לו זמן!

מנסה את האחד ומנסה את השני, ואת השלישי…

הוא כל הזמן מרגיש שהוא מתקדם

ומתקדם

ומתקדם…

לַמְדַנִי גם הוא חרוץ מאוד,

לא מפסיק ללמוד ולגלות דברים.

רץ מקורס לקורס,

מתחום אחד לתחום שני, משיטה לשיטה.

אין לו זמן לעשות,

הוא עמוס לגמרי בהשכלה חדשה…

וכל הזמן יש עוד ועוד מה ללמוד, אין פנאי ליישם

כי תיכף יש לו עוד משהו ללמוד,

והתחושה היא נפלאה

כי הוא כל הזמן מרגיש שהוא מתקדם

ומתקדם

ומתקדם…

ויש להם גם חבר שלישי, פָּרֶטוֹנִי שמו.

הוא מאמין שלעשות בלי לדעת מה לעשות ואיך לעשות

לא מוביל לשום דבר טוב

והוא גם מאמין שללמוד מבלי לעצור, ולא להתחיל לעשות את זה

לא מוביל לשום מקום בכלל.

פָּרֶטוֹנִי לומד 20% מהזמן, ואז הולך ליישם את זה 80% מהזמן.

[ עיקרון פרטו, הידוע גם בשם עיקרון 20/80 ]

הוא למד מה לעשות,

ואיך לעשות,

וכמה לעשות,

וגם מתי לא לעשות (שיעור חשוב)

וגם למה בכלל לעשות (השיעור הכי חשוב).

אבל אז הוא עוצר, מפסיק ללמוד, ומתחיל ליישם.

ועושה את זה בהתאם למה שלמד, כי בשביל זה בכלל הוא למד.

בניגוד לחבריו, פרטוני לא מנסה להרגיש שהוא מתקדם,

אלא הוא מתקדם ומקדם את חייו ממש.

עַמְלַנִי תפסיק להתרוצץ במעגלים,

וקח את עצמך בידיים.

תלמד מה שצריך לדעת כדי לעשות פעולות תכליתיות עם תוצאות.

ולַמְדַנִי תפסיק לדחות את העיקר

כי ללמוד בלי סוף זה סוג של תירוץ (נהדר) לא לעשות שום דבר.

תשאפו להיות פָּרֶטוֹנִי.

ולך אני מאחל יום נפלא!

איתן