יש משקיעים במניות לטווח ארוך. מאוד.
והם קוראים לזה – השקעות "ערך".
למה ערך?
כי הם כאילו לא קונים מניה
אלא הם קונים את "הערך" שלה – הערך בעתיד.
אף אחד לא יודע מה יהיה הערך שלה בעתיד…
אבל – הם חישבו. וגילו שהוא גדול פי… 3 / 5 / 10
ממחיר המניה כיום – וזה מספיק להם. יאללה לקנות.
עכשיו מה?
עולים עם המניה ויורדים איתה,
ובטווח של 10 שנים ויותר,
או שנהנים או שלא נהנים מהפירות.
זו אסטרטגיה שהוכיחה את עצמה
בתקופות מסויימות בהסטוריה
אבל ממש לא תמיד!
(אז איך נדע אם עכשיו זו
"תקופה נכונה בהסטוריה"? בעיה)
היו תקופות של 10 שנים רצופות או יותר
שהאסטרטגיה הזו נכשלה קשות.
אני לא מדבר רק על מניות מסויימות
אפילו על מניות ענקיות ומפורסמות
כמו IBM
(10 שנים – אפס תשואה ומלא סיכון)
כמו ג'נרל מוטורס
(28 שנה – תשואה שלילית וים של סיכונים)
אני מדבר אפילו על שווקים שלמים!
למשל יפן – השוק הפיננסי השני בעולם –
משך 28 השנים האחרונות!
למשל ארה"ב – השוק הפיננסי הכי גדול בעולם –
תקופות של 10-15 שנה עם תשואה שלילית או אפס
היו כאלה שלוש פעמים במאה השנים האחרונות!
למי האסטרטגיה הזו מתאימה?
(ולמי לא?)
אסטרטגיה זו מתאימה לאנשים בעלי אופי מסויים.
ואנשים שאינם צריכים את הכסף הרבה מאוד זמן
ועם "סבלנות של אינדיאני". ממש.
אני למשל ממש לא מתאים…
אבל יש עוד בעיה… ה-בעיה.
החיסרון העיקרי של השיטה הזו היא
שאין לה בקרות וגבולות וכך אנחנו מסכנים הרבה.
(אפילו בלי להבין את זה בהתחלה)
למעשה יכולים למצוא את עצמנו מסכנים הכל.
משקיעים בשר ודם "קולטים את זה" בשלב מסוים
הם מרגישים כאילו איבוד תחושת הזמן,
מרגישים שאין עוגן להיאחז בו,
ומגיבים בשבירת כללי האסטרטגיה – בריחה.
וזו הסיבה העיקרית לכך שאסטרטגיה כזו
נראית יפה על הנייר
אבל רק בדיעבד.
בזמן אמת לעומת זאת היא מייצרת רמת לחץ קיצונית
שמכשילה את ההתמדה בה,
ובכך מביאה להכשלת המשקיע. ולהפלתו.
אחרי "סיבוב" של 5-10 שנים במנהרת הזמן של השקעות "הערך"
משקיע טיפוסי נוטש בגועל את שוק ההון
ולא חוזר לעולם.
חבל על הכסף. חבל על הזמן. וחבל על האנרגיה הנפשית
שרכבת ההרים הרגשית הזו סחטה ממנו.
במשך 30 שנותיי בשוק ההון
אני מכיר את עצמי יותר ויותר.
יש לי פחות ופחות אשליות לגבי עצמי.
אני יודע (אני מקווה) מה אני לא מסוגל לעשות.
ואת זה – אני לא עושה.
לא מעמיד את עצמי במבחנים מטופשים של אגו.
על סמך ניסיוני האישי בלבד
(ויתכן שתשמע גם דעות אחרות)
משקיע בשר-ודם
צריך להשקיע לטווחי זמן קלים עבורו –
מקסימום כמה חודשים, מינימום כמה שבועות.
והוא חייב להשקיע עם גבולות ברורים.
בלי גבולות מוגדרים מראש
קל לנפח הפסד אחד ש"קצת ברח". וחבל.
הפסד קטן צריך להיחתך כשהוא קטן.
איפה?
בדיוק בנקודת הסטופ שהוגדרה עוד לפני שנכנסת להשקעה.
ככה הרווחים יכולים להיות גדולים מההפסדים,
ובטווח הארוך (שבו משקיעי ה"ערך" עולים ויורדים ברכבת הרים)
הפער החיובי בין הרווחים להפסדים שלך מצטבר בהתמדה.
איך הפער החיובי גדל לא בצורה קווית ישרה
אלא בצורה אקספוננציאלית קיצונית?…
על זה אספר לך בקרוב.
(איינשטיין קרא לזה "הפלא השמיני")
עבורך, זה יכול להיות ההבדל
בין 300,000 לבין 1,500,000!
הצלחות תמיד
איתן