מ – פ' (פוטין) אל פ' (פאוול),
ממש מה – פ' (פח) אל ה – פ' (פחת)…
כאב הראש של פוטין הוא לא-כלום ושום דבר ביחס
למיגרנה הנוראית שסובל ממנה פאוול.
יו"ר הפדרל רזרב נמצא בין הפטיש לסדן. והמצוקה קשה מנשוא.
יש רגעים שהוא כבר מצטער שטראמפ לא פיטר אותו.
זה היה חוסך ממנו את כניסתו להיכל התהילה של ההסטוריה…
רק שלא בצד החיובי.
בואו נבין בזריזות מה 2 האופציות על השולחן.
אופציה 1
להיות נאמן להכרזות שלך.
זה אומר שאתה ממלא את התפקיד שלך כבנק מרכזי
ונלחם באינפלציה כשהיא יוצאת משליטה
וזה בדיוק המצב. וזה אומר להעלות את הריבית ב-0.5% בחודש מרץ.
ואז להמשיך עם תוכנית העלאות הריבית
בחודשים הבאים ובשנתיים הבאות.
הבעיה באופציה 1
השווקים לא אוהבים את זה.
מה זה "לא אוהבים"? זה בלשון עדינה.
בלשון פחות עדינה: הם מבינים שנגמרה החגיגה של כסף קל
וכל מה שעלה בגלל כסף קל (וטונות של כסף קל!)…
יירד בדיוק באותה הקלות, ובמהירות כפולה.
הבעיה שמאחורי הבעיה
זה אומר שפאוול – לראשונה – מפסיק לדחות את הקץ
ונותן לשווקים ליפול חופשי
כמו שהם רצו לעשות ב-2018 וב-2020
ואז פאוול מנע את זה בצורה מלאכותית
ע"י הזרמות של טריליוני דולרים
והורדת ריבית לאפס.
מה הבעיה בשווקים נופלים?
הפעם, לא מדובר "רק" בשוקי המניות.
אלא גם בשוקי האג"ח, הגדולים פי כמה.
כן, שוקי המניות והאג"ח נופלים זה לזה זה, ביחד, שכם אל שכם,
זה מראה נדיר מאוד.
וזה עלול לפגוע בנזילות, בעסקים – ובכלכלות.
במילה אחת – האטה.
ובמילה יותר גסה (נאמרת בלחישה) – מיתון.
להזכירך, המיתון הרציני האחרון היה לפני 13 שנים.
(רשמית, היה מיתון למשך רבעון אחד בלבד ב-2020)
ובמשך כמה שנים טובות, עשו הכל לדחות
את מה שהוא אך דבר טבעי –
מעבר מצמיחה להאטה, מהאטה חזרה לצמיחה, וחוזר חלילה,
הוא חלק טבעי ונורמלי וצפוי של המחזור הכלכלי.
הנסיון המלאכותי לרבע את העיגול
בסופו של דבר יגבה מחיר כבד.
כי יש ריבית דריבית מפלצתית על כל הדפסות הכסף האלה.
שד האינפלציה הוציא את הראש מהארון,
ועכשיו את כל הגוף!
כולם רואים אותו, ואי אפשר להסתיר אותו
במילים מתחכמות של קלקלנים שמקשקשים בטלוויזיה.
מה שמביא אותנו לאופציה 2.
אם פאוול, נניח, לא ישן בלילה מסיוטים
על ההשלכות של אופציה 1…
אז הנה אופציה 2
לא להיות נאמן להכרזות שלך.
זה אומר שאתה כאילו נלחם באינפלציה (בסיסמאות)
אבל ממשיך את המשחק הישן, של להזריק לשווקים
שמכורים לגמרי לסם שלך.
זה אומר שאתה בוגד בתפקיד שלך כבנק מרכזי
ולא באמת נלחם באינפלציה
וזה אומר שהיא יוצאת משליטה ונכנסת לסחרור רציני.
זו רק שאלה של זמן.
ברקע, יש מלחמה שמסלימה,
וסנקציות שמוטלות על רוסיה,
אבל אלה צעדים חמורים שיפגעו לא פחות
גם במדינות שמטילות את הסנקציות –
אירופה וארה"ב.
מה שאומר – גם אינפלציה וגם מיתון!
סטגפלציה!
הבעיה באופציה 2
אובדן אמון.
הפד מכריז דבר אחד, ועושה דבר אחר.
כן, לטווח הקצר, השווקים יאהבו את זה,
שהפד חוזר להזריק להם את הסם,
אבל בטווח הארוך יותר,
הריבית דריבית ממשיכה להצטבר
בקצב עוד יותר מפלצתי
ולהכין את המשבר הבא, שיהיה עוד יותר קשה.
ואולי הוא גם יהיה בלתי ניתן לניהול.
הבעיה מאחורי הבעיה באופציה 2
הבעיה הכי גדולה היא, והפד מבין אותה:
לבחור שלא להילחם בכוח באינפלציה
כשברור שהיא גדולה וקיימת, וכשהנפט המזנק
רק שופך עוד דלק על מדורת האינפלציה,
זה למעשה להכריז שאין לך יכולת לעשות את זה.
זה לנסר את הענף עליו אתה יושב.
וזה לשבור את המערכת שקיימת מאז 1913.
זו הדילמה.
זו הבחירה – בין רע לגרוע.
או יותר נכון: בין כואב מאוד אבל זמני, לבלתי נסבל.
בין כואב מאוד בטווח של שנה-שנתיים,
לבין מי יודע כמה זמן אבוד (עשור? שני עשורים?).
לא צריך להביט רחוק, יש לרשותנו את הניסיון היפני.
הניסיון הזה נחל כישלון מוחלט ומהדהד.
והתוצאה של הניסיון היפני?
לא עשור אבוד אחד. לא שניים.
אלא שלושה עשורים אבודים!
אני מקווה שפאוול לא יבחר לעשות לעצמו "חיים קלים"
אלא ילך בדרך הקשה והנכונה,
תוך נכונות לספוג אש בטווח הנראה לעין,
לטובת ניקוי וייצוב המערכת הפיננסית העולמית,
שנמצאת כבר כמה שנים בסחרור מסוכן,
ושלמרות ההזדמנות שהיתה לנקות אותה אחרי משבר 2008,
היא לא נוקתה ולא חזרה לאיזון אלא להיפך.
יום טוב,
איתן
תודה איתן יקר על הסקירה המחכימה
איתן היקר ,
הניתוח שלך מאוד מעניין ,התרחיש שתיארת כאן מחובר במדויק לעובדות שהצטברו, מאד הגיוני , אינו שוגה באשליות ותקוות, כתלמידך לשעבר כך גם אימנת אותי להיצמד לעובדות לנתח ולחשוב "באופן קר" בלי לנסות לחזות את העתיד. כרגיל נהניתי מאד לקרוא את המאמר אני מזדהה עימו ומניסיוני גם אני יודע שכדי שיתחיל משהו טוב קודם כל צריך להסתיים משהו מאד רע. ולפי המשפט השגור בפי כל, "בסוף יהיה טוב " , אז אני מבין שאנחנו עדיין לא בסוף , אלא רק בהתחלה , צרות צריך לחתוך כשהן בהתחלה"
תודה רבה,
יהודה קרבצוק
מתי ואיך נדע באיזו אופציה הוא בוחר?